פסק-דין בתיק ע"א 25919-10-09

השופט דר' עדי זרנקין

1.         ערעור על פסק דין מיום 29.9.09 שניתן בבית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אברהם אליקים) בת"א 2121/03, בו נדחתה טענת המערער לעניין רשלנות רפואית וטיפול בלתי הולם שניתן לו בשנת 1993 בבית החולים הלל יפה. בנוסף, חויב המערער בשכ"ט עו"ד המשיבה בסך של 14,000 ש"ח, בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חויב המערער להשיב למשיבה את שכ"ט המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט, ששולם על ידה.

            העובדות

2.         המערער יליד 1981, נחבל ביום 1.7.93 תוך רכיבה על אופניו. למחרת היום חש המערער כאבים במותן שמאל ובאשכו השמאלי שהתנפח, והוא הגיע עם הוריו לחדר מיון בבית החולים הלל יפה בחדרה (השייך למשיבה, מדינת ישראל). במסגרת הטיפול הרפואי שניתן למערער, הוא אושפז, טופל באנטיביוטיקה משך 8 ימים, ולאחר שלא הייתה תגובה לטיפול האנטיביוטי, נותח המערער ביום 12.7.93, ניתוח במהלכו נכרת אשכו השמאלי.

            בשל כך, נקבעה למערער נכות בשיעור של 20% לפי סעיף 24(3) בתקנות הביטוח הלאומי שמהותה: "חוסר אשך אחד והשני תקין". נכות זו אינה תפקודית ואינה יכולה להפריע למערער בעבודתו, כמו כן, היא לא פגעה בפוריות המערער, שכיום נשוי ואב לבת.

3.         ביום 20.9.00 הגיש המערער תביעתו לבית משפט זה, בטענה כי נגרמו לו נזקי גוף עקב טיפול בלתי הולם וטיפול רשלני, מצד המשיבה. טענתו העיקרית של המערער היתה, כי הזיהום שהתגלה בדרכי השתן ובאשך השמאלי, טופל שלא כראוי, וכתוצאה מכך נכרת אשכו.

4.         במסגרת ההליכים מקדמיים שהתקיימו בבית המשפט המחוזי, מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אליצור פרקש, אשר חווה דעתו בנוגע לטיפול הרפואי שהוענק למערער. ד"ר פרקש הגיע למסקנה כי לא נפל פגם בטיפול שקיבל המערער וכי המשיבה או מי מעובדיה לא התרשלו.

            בפתח ישיבת ההוכחות בבית משפט זה, הוחלט, בהמלצת בית המשפט, להעביר את הדיון לבית משפט השלום בחיפה. מיד עם העברת הדיון לבית משפט השלום בחיפה, הסתבר למערער כי המומחה מטעמו נסע לחו"ל ולא ניתן יהיה להסתמך על חוות דעתו.

            משך 4 שנים לא עלה בידי המערער להביא חוות דעת של מומחה מטעמו, עליה אמור היה להסתמך בהוכחת תביעתו, ולכן נוהל ההליך- תביעה בעילת רשלנות רפואית, ללא חוות דעת מומחה מטעמו של המערער, כאשר המערער ואביו העידו בפני בית המשפט על טיב הטיפול הרפואי שקיבל המערער.

5.         כאמור, למערער מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' פרקש, אשר חיווה דעתו באשר למצבו הבריאותי של המערער ולקשר הסיבתי בין תלונותיו, לטיפול הרפואי שקיבל. כמו כן, בדק את המערער מומחה מטעם המשיבה, דר' אברבנאל.

            פרופ' פרקש, מומחה לאורולוגיה, חיווה כאמור דעתו כי לא נפל פגם בטיפול שניתן למערער על ידי המשיבה וכי המשיבה ועובדיה לא התרשלו. כמו כן קבע, כי אין קשר סיבתי בין החבלה לבין הזיהום, שהוביל סופו של יום לכריתת האשך. בנוסף, קבע למערער 20% אחוזי נכות לפי סעיף 24(3) לתקנות המל"ל, בשל חוסר באשך אחד כאשר השני תקין, נכות אשר במהותה אינה תפקודית.

            דר' אברבנאל, מומחה לאורולוגיה, חיווה דעתו כי לא היה כל פגם בכל אחד משלבי הטיפול שניתן למערער, וכי האבחנה בעניינו הייתה מדויקת והעיתוי לניתוח היה נכון. כמו כן, שלל המומחה קשר סיבתי בין החבלה לבין הזיהום אשר הופיע אצל המערער.

            קביעותיו של בית משפט קמא

6.         בהתאם לחוות דעת המומחים והעדויות ששמע בפניו, קבע בית המשפט קמא כי הגורם להופעת מורסה באשך השמאלי, שחייבה כריתתו, הוא הזיהום שהתגלה בדרכי השתן ובאשך, ולא החבלה. המחלוקת העיקרית בבית משפט קמא היתה האם המשיבה התרשלה בטיפול המערער- האם הזיהום טופל שלא כראוי ע"י הצוות הרפואי, והאם טיפול זה, הוא שהוביל לצורך בכריתת האשך. בין יתר הנושאים שהעלה המערער בערכאה דלמטה, הן השאלות האם חל עיכוב בטיפול הרפואי, מה ההשלכה לכך שהמערער לא סיפר עם הגעתו לחדר המיון על החבלה שנחבל, האם הצוות הרפואי המתין לחזרתו מחו"ל של מנהל המחלקה בטרם בוצע הניתוח, ובכך התרשל הצוות וגרם נזק למערער, כמו כן דן בית המשפט קמא בשאלת הסכמה מדעת לניתוח, או העדרה.  

            בית המשפט קמא דחה את תביעתו של המערער בקובעו, כי המשיבה ורופאיה לא התרשלו במהלך הטיפולים שקיבל המערער, וכי כריתת האשך השמאלי אינה קשורה בקשר סיבתי במעשה או מחדל של המשיבה או מי מרופאיה. כמו כן, נקבע כי אין קשר בין החבלה לבין הזיהום ממנו סבל המערער, אשר הוביל, בסופו של יום, לצורך בכריתת האשך השמאלי, ובהתאם, נקבע כי לייחס חשיבות לעובדה כי המערער לא גילה תחילה לצוות הרפואי על החבלה. בנוסף, בית המשפט קמא קבע, כי לא הוכחה הטענה שהצוות הרפואי המתין לשובו של מנהל המחלקה על מנת לנתח את המערער. באשר לטענה כי לא ניתנה הסכמה מדעת לניתוח, בית המשפט קמא דחה את הטענה, בקובעו כי המשיבה קיימה חובתה כלפי המערער ומסרה להוריו את מלוא הפרטים בדבר הניתוח, והוריו נתנו הסכמתם המלאה לניתוח.

            בית המשפט קמא חייב את המערער לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 14,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, חויב המערער בשכ"ט המומחים עבור מתן חוות הדעת ועבור עדותם.

            טענות הצדדים בערעור

7.         המערער טען כי בית החולים נהג ברשלנות כלפיו, בכך שלא נותח באופן מיידי לאחר שהגיע לבית החולים. לטענתו, הוא שהה בבית החולים משך 10 ימים, עם אשך נפוח, דלקת וחום גבוה עד ביצוע כריתת האשך, כאשר היה על בית החולים למנוע את הדלקת או לטפל בה מיד כשנתגלתה. לטענת המערער, שהייתו למשך 10 ימים באשפוז, ללא התערבות כירורגית, היא זו שגרמה להתפשטות הדלקת באשך השמאלי עד כדי כריתתו, וכי העיכוב בביצוע הניתוח נגרם בשל העדרו של מנהל המחלקה ששהה אותה העת בחו"ל. לטענת המערער, המשיבה ומטפליו השתהו בטיפול, השתהו באבחון וגילוי החיידק שגרם לזיהום, התרשלו בכך שלא בוצע ניקוז מוגלה באשך במועד מוקדם לניתוח: לטענתו, לו היו מנקזים את המוגלה במועד, האשך לא היה נפגע. לטענת המערער, אי ביצוע הניקוז במועדו מהווה פגיעה בסיכויי ההחלמה, ועל המשיבה הנטל להוכיח כי באי ביצוע הניקוז לא נגרם לו נזק.

            עוד טען המערער, כי הזיהום שהוביל לכריתת האשך נגרם לו בבית החולים ולא טרם לכך, ובמשך שהייתו באשפוז היה על בית החולים למנוע את הזיהום שנגרם, ומרגע שנתגלתה הדלקת היה צורך לטפל בה מיידית, ולא להמתין לתגובת הטיפול האנטיביוטי.